מקנולטי בסירה.
בעונה הראשונה נשאל מקנולטי ע"י לנסדמן, היכן אינו רוצה לשרת וענה, בסירה. ביחידה הימית. לשם הגיע כעונש על מעלליו בעונה הראשונה.
גם אנחנו, בסירה.
לו היו שואלים את אנשי המחאה של הקיץ האחרון לאן אינם רוצים להגיע, היו אומרים, למצב בו הדיון הציבורי הוא סקטוריאלי. למצב בו כל סקטור מאשים את הסקטורים האחרים במצבו. למצב בו, במקום להצביע למעלה אל הממשלה הנאו ליברלית ואל האוליגרכים הקלפטוקרטים שמנהלים את כלכלת ישראל כמשחק מונופול, מפנים אזרחי ישראל אצבעות אלו אל אלו. מצב בו שנאה ופחד מפרידים בין הסקטורים השונים ומונעים מהם מלחבור כוחות ליצירת שינוי אמיתי. שינוי שיעביר את הכח, ההון בישראל ואמצעי היצור בישראל לריבון, העם.
והנה אנחנו בסוף מאי, בתזמון מושלם של לפני הקיץ, מוצאים עצמנו אחרי שאלף איש ואישה, מוסתים ע"י חברי כנסת מהקואליציה, מבצעים פרוגרופ בפליטים ומבקשי עבודה בדרום תל אביב.
מקנולטי הגיע לסירה, כי התעקש לראות את התמונה הגדולה במחלקת רצח. כי היה לו איכפת. כי הוא הבין שבלי להלחם בקרטלי הסמים הגדולים, תמשיך מחלקת הרצח לאסוף 400 גופות בשנה ותשחק את המשחק מאדום לשחור ללא תוכלת.
הוא הגיע לסירה כי אותם קרטלי פשע מימנו את הפוליטיקאים שממנים את קציני המשטרה הבכירים.
אנחנו הגענו לסירה, כי בקיץ האחרון התעקשנו להבין שבעיית הריכוזיות במשק יותר הרסנית מהקסאם, הגראד והזילזאל גם יחד. כי התעקשנו להבין שחיבורי ההון-שלטון בין אקירוב, הרסוף, קיסריה וירושלים הרסניים יותר מהחיבור השיעי בין אחמדיניג'אד, אסאד ונסראללה.
אזרחי ישראל עברו שינוי גדול בקיץ האחרון. הם התחילו לערער על תמונת המציאות אותה מציירות ממשלת נתניהו והתקשורת בצוותא.
כן, גם התקשורת רוצה אותנו בסירה. הנה מנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, מבקש מעובדיו לצמצם את נוכחות המחאה בקיץ הקרוב. שהרי הערוצים המסחריים חיים מפרסומות של אותן חברות פירמידה ריכוזיות של אותם אוליגרכים בהם המחאה ניסתה לפגוע. והרי שמהתקשורת ה"ציבורית" אין בכלל מה לצפות. שם ניסו להקטין את מימדי המחאה כבר בקיץ הקודם.
לשם כך גוייס האיום האיראני. כשזה לא צלח, גוייס השד החרדי, הגיוס, הדרת הנשים. כל זה לא עשה רושם על הכוחות שמתחילים להניע את מחאת הקיץ הקרוב. אז הוציאו נתניהו, ליברמן וישי את נשק יום הדין. "בעיית המסתננים".
היום הזה, אנחנו לא צריכם לצאת אל הרחובות להפגין. היום הזה אנחנו צריכים לקחת משחקי לוח ולהקים משחקיות באיזור התחנה המרכזית בתל אביב לרווחת ילדי הפליטים ובשכונת התקווה לטובת המקומיים.
היום הזה אנחנו צריכים לבנות את מדינת הרווחה הסולידארית שבדרך ולא לשחק למנגינת ההפרד ומשול של חלילו של נתניהו.
לו היו שואלים את אנשי המחאה של הקיץ האחרון לאן אינם רוצים להגיע, היו אומרים, למצב בו הדיון הציבורי הוא סקטוריאלי. למצב בו כל סקטור מאשים את הסקטורים האחרים במצבו. למצב בו, במקום להצביע למעלה אל הממשלה הנאו ליברלית ואל האוליגרכים הקלפטוקרטים שמנהלים את כלכלת ישראל כמשחק מונופול, מפנים אזרחי ישראל אצבעות אלו אל אלו. מצב בו שנאה ופחד מפרידים בין הסקטורים השונים ומונעים מהם מלחבור כוחות ליצירת שינוי אמיתי. שינוי שיעביר את הכח, ההון בישראל ואמצעי היצור בישראל לריבון, העם.
והנה אנחנו בסוף מאי, בתזמון מושלם של לפני הקיץ, מוצאים עצמנו אחרי שאלף איש ואישה, מוסתים ע"י חברי כנסת מהקואליציה, מבצעים פרוגרופ בפליטים ומבקשי עבודה בדרום תל אביב.
מקנולטי הגיע לסירה, כי התעקש לראות את התמונה הגדולה במחלקת רצח. כי היה לו איכפת. כי הוא הבין שבלי להלחם בקרטלי הסמים הגדולים, תמשיך מחלקת הרצח לאסוף 400 גופות בשנה ותשחק את המשחק מאדום לשחור ללא תוכלת.
הוא הגיע לסירה כי אותם קרטלי פשע מימנו את הפוליטיקאים שממנים את קציני המשטרה הבכירים.
אנחנו הגענו לסירה, כי בקיץ האחרון התעקשנו להבין שבעיית הריכוזיות במשק יותר הרסנית מהקסאם, הגראד והזילזאל גם יחד. כי התעקשנו להבין שחיבורי ההון-שלטון בין אקירוב, הרסוף, קיסריה וירושלים הרסניים יותר מהחיבור השיעי בין אחמדיניג'אד, אסאד ונסראללה.
אזרחי ישראל עברו שינוי גדול בקיץ האחרון. הם התחילו לערער על תמונת המציאות אותה מציירות ממשלת נתניהו והתקשורת בצוותא.
כן, גם התקשורת רוצה אותנו בסירה. הנה מנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, מבקש מעובדיו לצמצם את נוכחות המחאה בקיץ הקרוב. שהרי הערוצים המסחריים חיים מפרסומות של אותן חברות פירמידה ריכוזיות של אותם אוליגרכים בהם המחאה ניסתה לפגוע. והרי שמהתקשורת ה"ציבורית" אין בכלל מה לצפות. שם ניסו להקטין את מימדי המחאה כבר בקיץ הקודם.
לשם כך גוייס האיום האיראני. כשזה לא צלח, גוייס השד החרדי, הגיוס, הדרת הנשים. כל זה לא עשה רושם על הכוחות שמתחילים להניע את מחאת הקיץ הקרוב. אז הוציאו נתניהו, ליברמן וישי את נשק יום הדין. "בעיית המסתננים".
היום הזה, אנחנו לא צריכם לצאת אל הרחובות להפגין. היום הזה אנחנו צריכים לקחת משחקי לוח ולהקים משחקיות באיזור התחנה המרכזית בתל אביב לרווחת ילדי הפליטים ובשכונת התקווה לטובת המקומיים.
היום הזה אנחנו צריכים לבנות את מדינת הרווחה הסולידארית שבדרך ולא לשחק למנגינת ההפרד ומשול של חלילו של נתניהו.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה